הצורך בוודאות מול אי וודאות

האם זו מלחמה, קרב, התמודדות, ולמה משתנים ומתהפכים סדרי עולם או יותר נכון סדרי עולמנו, מה הכיוון ומה התכלית, האם נכון להישאר עם המוכר ולהגיב ולחשוב כפי שרגילים ולפי המוכר, ומה עושים אותם הרגלים שכל כך דבקים בהם, לזה ישנה תשובה אחת, מרדימים, מרדימים את הרצון משום שאין צורך ברצון האמיתי אם הכל מוכר ורגיל, מרדימים את היצירה ואת החשיבה החופשית.

כיצד נוטה האדם להתמודד עם חוסר ודאות, בשלוש דרכים עיקריות, הכחשה, מזעור נזקים והימנעות, וזו אשליה משום שלא משנה עד כמה נמנע או נכחיש או ננסה למזער נזקים, למציאות הגשמית חוקים משלה, זה כמו נחשול שסוחף וגורף, הבחירה היא להיות על הגל ולנוע עם הגל מתוך בחירה או להיסחף עם הגל כאשר באמת לא יודעים ולא ברור מה יהיה הנזק והחבלות ולאן הגל יוביל, בהתמודדות שמנסה להאחז להימנע או להכחיש קיימת אשליה גדולה, אשליה של שליטה ושליטה במצב ואשליה של כוח וזו בהחלט שליטה חלקית ואשלייתית.

במצב זה של חוסר ודאות אנו עוברים תהליך של חשיבה מחדש, ארגון הנכון והלא נכון מחדש בחיינו, וזה יורד לפרטים הקטנים של החיים כמו לצאת לחופשה, לאן והאם אפשר, לשלוח את הילדים למסגרות או להשאיר אותם בבית, ללכת לעבודה או להעדיף להישאר או אף אולי לשנות עיסוק ותחום עניין, בודקים מחדש מה נכון יותר מה מתאים ועל מה כדאי לוותר, אלו פעולות שפשוט לא עשינו, כלומה עשינו הכל עם הרבה פחות שיקול דעת, וכפי שנלמד בחסידות "לא כל מה שמותר אני חייב וצריך, ולא כל מה שמותר אני צריך" כלומר יש מצב עניינים שונה שיוביל לאיכות חיים אחרת, אולי ערכי חשיבה ומוסר שונים ואולי הצרכים האמיתיים אינם כה רבים כפי שחשבנו, בשלב זה רובנו חווים מפגש מערער עם אמת קיומית עמוקה שחשבנו שהיא אמת וחשובה ובזמן זה הכל משתנה, השאלה היא האם זו הליכה אחורה, או שמא החיים הם כמו צעד תימני, לעיתים שני צעדים קדימה ואחד אחורה ולעיתים צעד אחד קדימה ושניים אחורה, ואין בזה כל רע, מצב זה מאפשר את ההתבוננות פנימה והגדילה, בשנה וחצי שחלפו זיהינו נטיות שהוסתרו תחת מעטה של בילויים נהנתנות וקניות שעולים על פני השטח, נטיות אלה עולים משום שזה בדיוק מה שחשוב ללמוד לאזן ולתקן השאלה היא האם האדם ישלוט בנטיה או שהנטיה תשלוט באדם.

לאורך ההיסטוריה היו שינויים אישיים ודמוגרפיים רבים והאנשים זרמו עם השינויים ולמדו מהר כיצד להתמזג ולנוע עם השינוי, ולמה הפעם זה שונה? משום שטיפת המוח התקשורתית, משום עוצמת הפחד הניטע בלבבות ומשום ההפרדה והפרוד שכפו על בני האדם, זה כוחו של הפחד, בימים עברו גם היה פחד אבל לא כזו שטיפת מוח שגורמת לאדם להאמין שמי שמולו מסכן אותו, מגפות היו לאורך ההסטוריה, היו מלחמות ועוד אתגרים לאנושות הצליח מי שדגל באחדות, בחיי קהילה בריאים, ומה הם חיי קהילה בריאים? זו זיקה הדדית, איכפתיות, הושטת יד ומעשי חסד וצדקה, ומה היום משכנעים את הציבור להיסגר ולהיבדל.

ברמה הטבעית של כל אחד מאיתנו יש מי שמחפשים חידושים ויש מי שחידושים מאיימים עליהם, יש מי שליבו מלא אמונה בקדוש ברוך הוא ומלא שמחה ויצירה ויש מי שנוטה להיסגר ולהיצמד למוכר בלבד, לגבי כולם השאלה היא אמונית, האם יש אמונה שמחה ואהבה או שיש מקום רק לפחד ולחרדה.

אז מה עושים -

פעולות קטנות בבית שפעם לא עשינו, אפילו רחיצת כלים, שטיפה או בישול ואפיה, כל פעולה מבורכת. תחזקו וחזקו מעגלים חברתיים. צרו מעגלים נוספים. תחייכו הרבה יותר והיו חביבים. עשו מה שעושה לכם טוב, ויותר חשוב מה עושה טוב לבני הזוג ולילדים. תבלו ברבה יותר בטבע אפילו הוא קרוב ממש לבית, פיקניק בחוץ משחרר ומשנה אוירה.

הקפידו על תזונה בריאה ופשוטה וכמה שפחות חטיפים ומזון מתועש. הקפידו על פעילות גופנית ואם אפשר לשתף את כל בני הבית. קצת פחות טלויזיה, ואם כבר רואים זיכרו שלא הכל נכון, מראים רק את מה שרוצים שתראו. תשלבו בבית ריחות טובים וחדשים, בעזרת פרחים ושמנים ארומתיים.

והכי חשוב, זיכרו שלכל יש תכלית, שהכל קורה כנגד תוכנית אלוהית עליונה לטובת היכולת והרצון של האדם לשנות ולהשתנות, ויותר מזה התכלית היא להכיר בבורא עולם ולדעת שהכל ממנו יתברך.